ישיבת הארומה

השיימאן, "PHORWARD"; מוקשה.
יבוא (בית-התקליט)

השיימאן התחילו להתבשל במיץ של עצמם וגילו, בשלבים מוקדמים למדי, שרוב להיטיהם נשמעים כמו "ישו אוהב את אמריקה". אלה שחרגו מהשורה, כך הם גילו עוד, נוטים לשעמום מסיבי. אי לכך כינסו חברי הלהקה ישיבת חירום, שיקללו את העבר, ניתחו את העתיד ויצאו עם חיוך מסתורי ועם המיני-אלבום האמור. בשלב ההאזנה מתברר שזו היתה ישיבה מוצלחת במיוחד.

השיימאן ויתרו על מספר קילוגרמים של גיטארות לטובת מכונת תופים חרוצה, המתמחה בהידברות עם סיקוונסרים, שמשחררים פולסים באסיים מרטיטי עצמות. הנאומים המסומפלים, שהופיעו אצלם תמיד, עדיין מבקרים תדיר, וכמוהם גם הרוח המזרחית-פסיכדלית, זו שמהווה את הארומה המייחדת את הלהקה. הסגנון הפך לניו-ביט קלאסי, עם כל ההשפעות (הקלאסיות) של סקיניפאפי, פרונט-242 וניצר-אב, ובתוספת אותה הארומה המייחדת מובילה התוצאה הסופית להתרוממות רוח בעלת אופי דיסקואידי אמנם, אך עוצמתית בהחלט.

11/08/1989

חזרה לדף הבית