מהמטבח באהבה

עשר-שנים-אחרי, "ABOUT TIME";
הליקון

עשר-שנים-אחרי (עד כמה שזה נשמע נוראי) התפרקה ב-1975. לפני שנה התאחדו חבריה, הופיעו במספר פסטיבלי רוק אירופיים, ואז, לפני כחודשיים, גם הוציאו את אלבום האיחוד (ריוניון, קאמבק, אי.טי. פון הום). מה שקרה להם מזכיר (עד כמה שההשוואה נוראית) את מה שקרה לטאברן בנחלת-שבעה: עשר-שנים-אחרי של נכון לעכשיו היא להקה פלוס שיפוצים ופוליטורה, רק שהשם נשאר אותו שם, וכך גם בעלי-הבית המקוריים. אחד מהם, הבסיסט ליאו ליונס, מספר שהתקליט החדש נכתב והוקלט בעשרה שבועות ("זו היתה חוויה חדשה לגמרי בשבילנו, כי בעבר היינו גומרים להקליט אלבום תוך 18 יום"). אלווין לי, גיטריסט הפלא של הריתם-אנד-בלוז,שגידל על ברכיו המון ילדים של רוקנ'רול (שמתגלגלים, אגב, מאז שחוסל הטאברן, און-דה-רוד לשומקום), רצה, לדבריו, לעשות "אלבום מודרני". הוא הזעיק את המפיק טרי מאנינג (זי.זי.טופ), והתוצאה במקרה הזה, ובניגוד לתקדים שקבע הפאב המקומי, מוצלחת עובדה בלתי נסבלת לכל הדעות.

במטבח, תוך ציפייה לרתיחתם של המים בקומקום, מצאתי את עצמי מפיק קטעי סולו פזיזים מגיטארה דמיונית ונטולת תסביכים, וזה הלך מצוין גם עם הכנת הקפה (אם כי בנקודה ההיא נגמר פתאום החלב). טרי מאנינג ניפח אמנם את העניינים וכפה על התקליט קלישאות רוק-כבד מצ'ואיסטיות משהו, אבל בסך-הכול מצליחים עשר-שנים-אחרי לשדר כמויות של אופטימיות אותנטית וצליל חזק ופשטות מלודית, שגורמים, לפחות לקפה הזה, להיות הרבה יותר טעים.

06/10/1989

חזרה לדף הבית