מוסיקה עסוקה

וולפגאנג-פרס, "קוויר";
אן.אם.סי

כשהקשבתי ל"קוויר" החדש של וולפגאנג-פרס, התעורר בי צורך מסוים ללבוש חליפה ולקנות תיק ג'יימס בונד. איכשהו זה מתאים. ולא רק משום שעל העטיפה לובשים חברי הלהקה חליפות. ב"קוויר" רצים וולפגאנג-פרס מקטע לקטע בלי לעצור ולנשום באמצע, בלי להאט קצב. אפשר לומר שמדובר במוסיקה עסוקה. התחושה היא שוולפגאנג-פרס מנסים להעביר המון חומר, ושאין להם זמן להתחשב במאזין המופתע והמיסכן (אני, במקרה הזה), שמנסה לאתר את הוולפגאנגים שהוא מכיר ולהתאים אותם למה שקורה כאן. ובגלל זה אני מנסה כבר שלושה שבועות לכתוב על התקליט הזה, ושום דבר לא יוצא. אבל בסופו של דבר הבנתי שלא צריך להיבהל. הוולפגאנגים נשארו וולפגאנגים, אלא שהם הרבה יותר קצביים ומשתמשים בהרבה סימפולים ומכונות.

מייקל אלן, הסולן, העלה את מיפלס הציניות בשירה שלו. מדובר בסולן שאף פעם לא תתפוס אותו ברגע של רצינות גמורה. גם בלי להקשיב למה שהוא אומר אפשר להרגיש את חצי הלעג נורים ממנו לכל עבר ונתקעים בבלגן הכללי שעושים חברי להקתו. רוב הקטעים ב"קוויר" נוטים לדאנס כבד ומתוחכם, אבל יש גם קטעים קלילים ופופיים, כמו "אמא אמרה לי לא לבוא/לגמור", במקור של רנדי ניומן. בתחום הסימפולים אפשר למצוא כאן קטעים מ"מחכה לאיש שלי" ו"אהיה המראה שלך", של הוולווט-אנדרגראונד, וגם משהו קטן של קראפטוורק. חוץ מזה יש דיאלוגים שונים, שכנראה לקוחים מסרטים (מישהו אומר, "אם מותר לי לעדכן אותך, אנחנו חיים במאה העשרים", והנמען עונה, "אם מותר לי לעדכן אותך, אנחנו לא חיים בכלל"). ויש גם את "סאקר" האגרסיבי, שהוא פשוט קטע גדול. והכל משתלב בהכל בצורה די גאונית.

אז מה שצריך לעשות זה ללבוש את החליפה, לקחת את התיק ולהתחיל את היום עם "קוויר". יום נעים.

18/01/1991

חזרה לדף הבית