מיוחם באור הירח

פרינס והמהפכה, "מצעד"
PRINCE AND THE REVOLUTION
הד-ארצי

פרינס, נביא הפסיכדליה של שנות השמונים, לא צריך לפרוט על גיטארה צורמת ולמחות נגד אנשי הריבוע הסתומים, בשביל להיחשב לתופעה. החושניות שהוא מזרים מן הבמה אל הקהל, שיריו המוזרעים שפע תשוקות לבשר נשים וגברים הם החומרים האותנטיים של פרינס. גם כשהוא שר דיסקו סתמי, כמו הקטע "הרים" ב"מצעד", אלבומו האחרון, אפשר לסלוח לו , כי הוא פשוט מיוחם נורא.

חוץ מן הקטעים הבאמת סתמיים באלבום, שהוא בעצם פסקול הסרט "תחת ירח הדובדבן", יש גם קטעים שבהם פרינס יוצר אווירה, כפי שרק הוא יודע. כך בקטע "מתחת לירח הדובדבן", שיר שקט ורומאנטי ("אמות בזרועותייך מתחת לירח הדובדבן/ אני מתאר לעצמי שנעשה אהבה מתחת לירח הדובדבן"), שנותן הרגשה, כאילו האינסטרומנטים והסולן נמצאים לפחות עשרה מטרים מעל לקרקע, כשראשיהם מגרדים שחקים עטורי אורגאנים ישנים וקולו החד והמאנפף של פרינס, שאומר, כרגיל, שהוא רוצה לעוף, קורע את הרקע הרך, שהכינה עבורו מנדולינה חרישית.

בין הקטעים הנוטים לפאנקי קצבי ורקיד עם יותר סאונד ופחות נשמה מצוי קטע טוב בשם "החיים יכולים להיות כל־כך יפים", עם חלילים וכלי־הקשה, שמעבירים בארכיוני המוחות הנוסטאלגיים תמונות של פארקים ניו־יורקיים ענקיים בשנות השישים, ובו נותנים פרינס והמהפכה שיעור בהתלהבות ספונטאנית ללהקות הפופ הדיסקואידי המתות, המרקידות גוויות חיות על רחבות ריקודים ממוסחרות.

04/07/1986

חזרה לדף הבית