ניחוחות קאנטרי

אידי בריקל והבוהמיינים-החדשים, "קולעים גומיות בכוכבים";
הד-ארצי

אני לא יודע אם בהד-ארצי מנסים לעבוד על שיטה חדשה לקידום מכירות, אבל עטיפתו הפנימית של האלבום של אידי בריקל והבוהמיינים-החדשים הדיפה ניחוחות חזקים ביותר של פאצ'ולי. זה נחמד. אז האזנתי לאלבום כשניחוחות הפאצ'ולי מתפשטים בחדר והופכים אותי אט-אט להיפי מזדקן המניע ראש לצלילי מוסיקה אמריקאית כמעט אישית, בעלת ניחוחות ג'וני מיטשליים ברורים.

הסיפור של הבוהמיינים-החדשים מתחיל לפני ארבע שנים בדאלאס, הלהקה שניגנה בעיקר קטעי-סקא לריקודים. ערב אחד, בהופעה בפאב דאלאסי, עלתה על הבמה אידי בריקל הצעירה והצטרפה אל הבוהמיינים בקטע מקרי. כך היא הפכה לסולנית שלהם, ואחרי שנתיים כבר היה להם חוזה עם פט מורן, מי שהפיק גם את רוברט פלאנט.

הגיטריסט שליווה את אלבום הסולו הראשון של פלאנט, רובי בלאנט, הוא אחד מן הגיטריסטים של הבוהמיינים, והעבודה שלו ושל הגיטריסט המוביל, קני וויטרו, מצליחה לעניין בקטעים הקצביים יותר, שהם באופן כללי גם הקטעים הטובים באלבום. קולה של בריקל לא מיוחד, אבל עובר טוב.

שמו של האלבום, "קולעים גומיות בכוכבים", מזכיר את הרעיון של ה-Throwing Muses, ואכן, יש כאן צדדים המגלים זיקה ללהקה ההיא. אך הכיוון הכללי הוא אחר לגמרי, וזוהי כנראה ההוכחה לכך שמי שנולד בדאלאס, לא יכול לברוח מן הקאנטרי האמריקאי. ואם לקאנטרי הזה יש ריח של פאצ'ולי, אז אפשר להבין אותו.

07/04/1989

חזרה לדף הבית