סוף הגיבוש

CRIME-AND-THE-CITY-SOLUTION,
"THE BRIDE SHIP", מיוט,
יבוא (בית-התקליט)

האישיות של Crime-and-the-City-Solution מתגבשת לאט-לאט, ובאלבום החדש שלהם היא הופכת מטושטשת פחות וקומוניקטיבית יותר. הרוח המעורפלת וההזויה נשמרת, למרות הכל. היא מגיעה לשיאה בקטע המצוין "קיפסייק" - מעין תשובה מוסיקאלית ל"מרסי סיט" של ניק קייב (חבר טוב). הגיטארות המתוחות פורטות ברקע, וכשנכנסים התופים במקצב מבולגן הן פורצות החוצה ואיתן כינורות מחוספסים. כאשר התופים נבלעים שוב, חוזרות הגיטארות אל הציפייה המתוחה, עד להתפרצות הבאה. לסמיכות הערפל תורם האורגאן, שגם צורם לפעמים. קטע ערפילי נוסף הוא "The Dangling Man", בלוז אטי עם ליווי כינורות זועק ושירה פראית, אמוציונאלית לחלוטין, של סיימון בוני.

הרוח הקומוניקטיבית באה לידי ביטוי בעיקר ביצירה הנושאת את שם האלבום, המורכבת משלושה קטעים, ביניהם גם פרק מהיר, קצבי וקליט למדי ("עולם חפשי").

וחוץ מזה, לאלבום הזה מתרגלים הרבה יותר מהר מלאלבומים אחרים של הלהקה, עובדה המדברת בעד עצמה. כל שנותר לקוות הוא שקול הכינורות לא יגבר על קול ההיגיון, ושזריקת הקצב לא תניב בהמשך פירות ביאושים בנוסח "הו, דיאנה" (דוגמה הלקוחה מדו"ח התהליך הדומה שעבר החבר הטוב).

11/08/1989

חזרה לדף הבית