ערפל

ספייסמאן-3,
"THE PERFECT PRESCRIPTION"; פייר,
יבוא (בית-התקליט)

ספייסמאן-3 עשו הפסקה במירוץ הנעורים הרועש והפרוע. אולי זה קרה בעקבות חוויה דתית מסעירה, כמקובל במקרים כאלה, ואולי היתה הכוונה לשקם את הריסות עור-התוף על-ידי מנוחה יחסית לאוזניים. יש כאן מעט מאוד דיסטורשן, איך שלא יהיה.

האלבום הזה משחזר את הרגעים המינוריים והרגועים יותר של הגלולה הפסיכדלית, עושה שימוש באורגאנים תמימים, גיטארות ווא-ווא דואות, כינורות וכלי-נשיפה שמיימיים, המתחברים לסולן רדום יחסית, שהוזה לו על יד נחל החיים השוצף (ומדי פעם שולח אליו יריקה עסיסית של אדישות, על כל מקרה). ישו מופיע בשני קטעים (החוויה הדתית?), יש קריצות ללד-זפלין, הקבלות ללאב-אנד-רוקטס ורוחות מודי-בלוזיות הנושבות מפעם לפעם ומגבירות את תחושת הבלבול: האם אלה באמת ספייסמאן-3? האם אני אוהב את זה? האם יש עתיד למינוריות פוסט-דיסטורשנית? אין לי שמץ של מושג, ילדים.

16/02/1990

חזרה לדף הבית