צעירים מכדי לכאוב
פופלקס, "לפני השינה"
הליקון- כנען
פופלקס - צעירים מאוד ומבתים טובים, שלא סובלים מבעיה של נזילות - טרודים בעיקר בחיי הלילה התל-אביביים, הנקטעים מדי בוקר בראש דפוק. ובכל זאת, ייאמר לזכותם, הם אינם נסחפים לפילוסופיות מבולגנות של שיכורים. רק נימת הראש הקטן והצינית נוסח משינה הופכת אצלם לפעמים ליהירות אינפנטילית של בני אצולה.
ב"לפני השינה", אלבום הבכורה, יש לפופלקס קצב טוב וגם דמיון. כך ב"שיר עם פולני", ואריאציה פציפיסטית (אפילו ששלושה מחברי הלהקה משרתים בצה"ל) על "הוא לא ידע את שמה" העתיק, עם מוטיבים מהקטע המקורי, המנוגנים בקלידים (השורקים גם המנון צבאי בפזמון), תופים חזקים של דובדיב המתופף, עבודת גיטארות טובה של שחר בן־ברק, כשבני בלק הסולן שר את מלותיו של איל לינור הבסיסט (שכתב והלחין את רוב הקטעים): "האמבולנס דוהר בדרך לבאר־שבע/ הוא לא צופר אז לאף אחד זה לא מזיז/ הראש שלה מלא בכדורים, אז זה לא אכפת לה/ שלבחור ההוא רק כדור אחד הספיק".
הסאונד של פופלקס הוא הסאונד הישיר השולט על רוב מקליטי רוק השמנת המקומי. הגיטארות הצורמניות ואלתוריהן המקוטעים נשמעות בקושי ברקע, התופים נותנים קצב קבוע ודל מעברים, מוגברים כמעט עד לווליום הסולן. הבאס נחבא ומתבלט רק בקפצוצים.
הקטע השקט באלבום הוא "היא שאלה", שבו מגלה בלק, המזכיר לא אחת קקטוס צהבהב, גם מעט רוך מוסיקאלי. יש בשיר השפעות מזרחיות (קלידים עמומים ופסיכדליים על רקע כלי-הקשה וטאמטאמים הודיים) וטקסט צמוד לפוזה התל-אביבית ("יושב בבאר, מולי כוסית טאקילה, חשוך וקר, מעיל העור כבר לא מחמם יותר), שעניינו בבחורה אחת, שנגנבה במקצת, אחת מעשרות הבחורות החכמות-פטפטניות-טיפשות-חולמניות המעסיקות את פופלקס. ויש גם רוק פאנקי, עם גיטארה קופצנית של דומיניק דיין (כבר לא בלהקה) וקלידים של רמי קליינשטיין (אף פעם לא היה בלהקה), הנקרא "סיפורים", "חול"- גל חדש מסחרי ("הדבר היחידי שנשאר לי במוח זה חול"), "אמהות", קטע עם קצב רגוע שכבר מושמע ברדיו, העוסק בחזרה אל הסינור הבטוח והלא מציאותי של אמא, כמו גם הלהיטים "מדברת" ו"אש קטנה", פאנקי קצבי ("הנדנדות, המשחקים של הילדות, החיתולים, חוזרים עכשיו אל הינקות").
"איציק", הרוק המצוין של ראשית הדרך, נותר הקטע הטוב ביותר של פופלקס. סך-הכל זהו מוצר פופ חביב, הנעזר בעיצוב עטיפה ובגימיקים הזועקים לרחוק, בלי בסיס בטוח מדי להישען עליו.
19/12/1986