על מה הרעש

וודינג-פרזנט, "ביזארו"; אר.סי.איי,
יבוא (בית-התקליט)

מרת רובינסון שקעה בכורסתה, מזגה לעצמה תה מקנקן הנחושת שניצב על השולחן הקטן שלמרגלותיה, הוסיפה מעט חלב, בחשה, לגמה וגירגרה בהנאה. מרת רובינסון אהבה את הפסקות התה של חמש אחר-הצהריים. אין ספק שהכל היה ממשיך להיות נפלא, אלמלא נכנס לפתע מר רובינסון לחדר, ובידו, באריזת מתנה, האלבום החדש של הוודינג-פרזנט. מר רובינסון חייך. מרת רובינסון התמוגגה. "ביזארו" הונח על צלחת הפטיפון העתיק, ומר רובינסון החל לסובב את המנואלה.

עד מהרה החלו לעלות מן הרמקול גיטארות (שלא לדבר על רוחות של גיטארות). אלפי גיטארות, רבבות גיטארות; גיטארות מחוספסות, גיטארות צורמניות, גיטארות נוקשות וגיטארות עתירות ווליום, שהעיפו את ספל התה מידיה הרועדות של מרת רובינסון ועיוותו את תווי פניה החביבים ללא הכר. הגיטארות הפכו פראיות יותר ויותר, דייוויד גדג', הסולן, הפך חכם פחות ופחות (למעשה הוא נשמע כמו דביל מוחלט). מר רובינסון ניסה להגיע אל הפטיפון, אך איחר את ההזדמנות. הוא אחז בחזהו וצנח על הרצפה בעוויתות שבץ. בשבריר של תושייה הצליחה מרת רובינסון לחלוץ את נעלה הימנית ולהטילה בכל הכוח אל הפטיפון. המחט החליקה על התקליט, שרטה אותו לכל אורכו, ובחדר השתרר שקט.

מרת רובינסון איבדה את בעלה; אני למדתי לקח מוחץ בכל מה שקשור לאיכויות רעש ולרעש רע; והכל בגלל תקליט אחד מאוד לא מוצלח של הוודינג-פרזנט.

16/02/1990

חזרה לדף הבית