רק עם האופנוע

בילי איידול התרסק עם אופנוע, אבל לא נפגע בשרירי הלשון. קטעים מראיון עם טים היברט, "קיו", גליון יוני

תאונת האופנוע שבה היה מעורב לפני כמה שבועות שיכנעה את בילי איידול להפסיק לחשוב בינתיים על מעמד של כוכב סרטים הוליוודי. אילו הרגל שלו לא היתה מתרסקת, היה נמצא ממש בימים אלה על סט הצילומים של סרטו החדש של אוליבר סון, העוסק בדלתות (איידול היה אמור לגלם את טום בייקר, ידידו השתוי של ג'ים מוריסון). אבל בסוויטת מלון הפאר הסמוך לסאנסט-בולבארד, לוס-אנג'לס, מסתפק איידול בלהיות כוכב רוקנ'רול מושבת, על כל היתרונות שבכך. טום היברט, כתב ה"קיו", מתבונן בנסיונותיהם של אמו של איידול ושל עוזריו להעלות את המוראל הכוכבי.

"רוצה קצת מים מינראליים, בילי?"
"לאאאא"
"מיץ תפוזים, בילי?"
"טוב. תזהרו מהקביים".

היברט לא הוזמן לביתו של איידול בהוליווד-הילס, שם הוא מתגורר עם זוגתו פרי ליסטר ובנם בן השנה וחצי. כשאיידול תוקע מבט נוגה בשקיעה הנשקפת מחלון הסוויטה, מעלה היברט השערות שונות: האם חושב איידול על משהו חדש ונועז לאלבומו הבא? האם הוא רוצה להיות בבית ולשחק עם וילם הקטן, או אולי להתרגע בזרועות אהובתו? לא. שום דבר כזה. "או, כן, נזכרתי", פורץ איידול בצחוק רועם, "במלון הזה בעטתי פעם טלפון מן החלון, כי חשבתי שהוא היה כדורגל".

ההיסטוריה של בילי איידול רצופה טעויות מעין אלה. כיום, עם רגל שניצלה בנס ומוח שנזקו בלתי הפיך, הוא עדיין גאה להצהיר: "אני ממשיך לדרדר את עצמי אל האבדון". באמריקה זכה איידול לכינוי "האנגלי החי הגדול מכולם", שהאפיל אפילו על הכינוי הקודם שבו התהדר: "הפרא של הרוק". סמים ואלכוהול, מיותר לציין, חביבים עליו ביותר. "הכבד שלי הוא נוראי", אומר איידול בגאווה בלתי מוסתרת. "הרופאים הזהירו אותי בקשר אליו כבר הרבה פעמים. אבל זה בעצם די טוב, כי בכרטיס הזה שיש להם כאן, ושעליו מופיעה השאלה 'איזה איבר היית מעוניין לתרום במקרה שתיהרג בתאונה קשה?' , אני תמיד רושם 'את הכבד'. אתה יכול לתאר לעצמך? הרופאים רצים בגיל לאורך המסדרונות בבית-החולים וצועקים, 'השגנו, השגנו כבד'. ואז אחד מהם אומר, 'של מי זה? בילי איידול? הו לאאאא!. אה. אה. אה".

את התאונה הוא עשה מיד אחרי סיום העבודה על אלבומו החדש "Charmed Life", והוא נהנה בעליל לתאר אותה (את התאונה) : "בדרך-כלל כשגומרים לעשות אלבום, כולם חוגגים ב-24 השעות הבאות. אבל אני חיכיתי להורים שלי, שעמדו להגיע מאנגליה כדי להיות איתי".
איידול נסע הביתה כדי לסדר את המקום ולסלק דברים שאמא ואבא לא אמורים להיתקל בהם. אחר-כך נהיה לו משעמם, והוא יצא עם האופנוע שוב. "פתאום היה בנג ענקי ונוראי, ואני שכבתי על הכביש, והיד שלי נראתה רקובה לגמרי, והרגל שלי נראתה כמו גדם, כי כל העצם יצאה החוצה. זה היה פראי! עצם הרגל עברה דרך הג'ינסים ווואאאאררר! וקרעה את השריר לגזרים. פראי! הה, הה, והכל התמלא דם וכל זה, והיו לי כל הזמן בלק-אאוטים וכל הכאב הזה. ואז העלו אותי על שולחן הניתוחים, ומישהו עם המספריים גזר את החולצה שלי והוריד לי את הבגדים, וכל מה שהצלחתי לחשוב זה, תודה לכל האלים המזוינים על זה שלא לבשתי את אחד ממעילי העור האהובים שלי. היה עלי רק ז'קט ג'ינס. תודה לך, אלוהים". ואגב, מיד לאחר צאתו מבית-החולים רכש איידול אופנוע הארלי-דייווידסון חדש ב-10,000 דולאר.

לטובת אלה שלא שמעו ואלה שהספיקו לשכוח, ראוי לציין כי איידול (בקרוב בן 34) היה אחד מעמודי התווך של מהפכת הפאנק באנגליה, 1976. אחרי שהסתובב עם סוזי וניסה לכתוב עימה כמה שירים (זה לא הצליח), הקים יחד אם ג'ין אוקטובר והבסיסט טוני ג'יימס את צ'לסי, ואחר-כך פרש עם ג'יימס כדי להקים את ג'נריישן-אקס, שניגנו בפתיחה האגדית של מועדון הרוקסי הלונדוני. הפאנק של איידול וג'נריישן-אקס לא היה בדיוק פאנק, אלא רוקנ'רול זוהר, מה גם שחברי ההרכב לא הפסיקו לדבר על רוקנ'רול, דבר שלא היה נהוג בקרב הפאנקיסטים האחרים. ג'וני רוטן כינה את איידול ה"פרי קומו של הפאנק", ואחרי שני אלבומים הפכו ג'נריישן-אקס לבדיחה בקרב הקליקה עטויית העור. איידול, שנעלב עד עמקי נשמתו מן היחס הבריטי המזלזל, החליט לעקור לארה"ב: "הייתי צריך לחזור ולומר לעצמי שלא משנה מה יקרה, אני נשאר בניו-יורק לפחות שנה. אמרתי לעצמי שגם במצבים המחורבנים ביותר של דיכאון ופחד אני לא אחזור הביתה. באנגליה נחשבתי למישהו שהיה ונגמר. לא נשאר לי שם כלום".

כיום, עשר שנים אחרי המעבר הקשה, איידול מרגיש שהוא הכניס להם, לכל אלה שאהבו לשנוא אותו. "זה גדול, לא? הראיתי להם. אילו לא הייתי נוסע, הייתי עכשיו יושב בלונדון והופך לצמח. לא הייתי רוצה לגמור כמו טוני ג'יימס, שהסתובב סתם חמש שנים עד שהקים להקה אחרת, ובטח שלא הייתי רוצה להקים את הלהקה הזו (סיג-סיג-ספוטניק). הה הה הה". עד כדי כך הצליח איידול באמריקה, עד שגם אותו, כמו את הגדולים באמת, מאשימים בהטפה לתורת-השטן. "כל הנוצרים האדוקים המטורפים האלה, שמסתובבים מחוץ להופעות שלי וטוענים שאני האנטי-כרייסט הבא, הם טיפשים, משום שהטקסטים שלי מטיפים לאהבה, יופי ודברים נהדרים. רוקנ'רול יכול להיות גם דבר יפה וקטיפתי. אבל אמריקאים רבים פשוט מטומטמים מכדי להבין את זה".

כעת איידול חי בקליפורניה, משום שהאווירה שם מתאימה יותר לגידול הילד, וגם משום שג'ים מוריסון, אבי ההרס העצמי הרוחני, הוא משם. את הלהיט הגדול ביותר שלו, "חתונה לבנה", הוא כתב בהשראת "L.A Woman" של הדלתות, שביצוע מחודש שלו מופיע ב-"Charmed Life". ההתבוללות של איידול ברוק האמריקאי הביאה לכך שלפני כשנתיים הוא מצא את עצמו מופיע במסגרת קונצרט צדקה לצדם של בוב דילן, טרייסי צ'פמן, ג'רי גרסייה וקרוסבי-סטילס-נאש-ויאנג: "זה היה כל כך מצחיק לעלות על הבמה כשמולי כל ההיפים הזקנים האלה. במקום לראות ערימת פאנקיסטים זועמים, ראיתי את הטיפוסים הכי מעונבים שבהם נתקלתי בחיי. אז אמרתי להם שלמרות שאני לובש מכנסי עור, אני לובש מתחתיהם זוג תחתונים מעונבים, או משהו כזה. אני לא יכול ממש לזכור מה אמרתי. אני לא חושב שהם אהבו את השפה שלי".

לסיום הראיון יורדים היברט ואיידול אל הרחבה המשקיפה על לוס-אנג'לס. איידול מציג בגאווה את ההארלי-דייווידסון החדש, והמשרתים הנאמנים מרימים ומושיבים אותו על גב האופנוע, כשהרגל הפצועה מוסרת מעין המצלמה. "ורוום, ורוום", אומר איידול ועושה עוד קולות של אופנוע בעזרת שפתיו הגמישות במיוחד. אמו, ששומרת עליו כל העת מקרוב (וגם עוזרת בטיפול בנכד), אומרת: "זה נראה יפה מאד, ביל, יפה מאד". "יאאאה", עונה לה בילי במבט חולמני. ואז באה הזעקה הבלתי נמנעת: "רוקנ'רווול".

25/05/1990

חזרה לדף הבית