כל-כך לבד (הספד)
ג'וני תאנדרס, מי שהנהיג את בובות ניו-יורק והיה פאנקיסט עוד לפני שהיה דבר כזה, הלך לעולמו והוא בן 38. אף אחד לא שמח שהוא חי. ואף אחד לא עצוב שהוא מת (גם לא הוא בעצמו)
עדיין לא ברור ממה בדיוק מת ג'וני תאנדרס שגופתו נמצאה במלון בניו-אורלינס, 23 באפריל, אחת בצהריים. תאנדרס לקח חדר במלון יום אחד לפני מותו, אחרי ששב מדיסלדורף, שם הקליט עם הלהקה הגרמנית דו-טוטן-הוסן גירסה עכשווית ללהיט המפורסם שלו, ""Born to Lose. בערב שבו הגיע לארה"ב התקשר תאנדרס לאחותו ולגיטריסט השבדי שלו (שחי בניו-יורק). גם האחות וגם הגיטריסט העידו כי ג'וני נשמע נינוח ומרוצה. בשלב מאוחר יותר של הערב ירד תאנדרס לבאר המלון, שתה כמה משקאות ויצא למועדון-לילה כלשהו. עדים טענו שהוא חזר משם עם שלושה אנשים. הגיטריסט השבדי, סטיבי קלאסון, סבור כי השלושה אחראים למותו של תאנדרס. המשטרה גילתה שמהחדר נלקחו הדרכון שלו, אלפיים דולאר, החליפה החדשה שלו, תחליפי הסם שלו (שהיו אמורים להספיק לשלושה חודשים) וכל זוגות הנעליים שלו. בגיליון האחרון של "מלודי מייקר" מנחש קלאסון כי השלושה הזריקו לתאנדרס חומר מעורר הזיות (תאנדרס שנא מעוררי הזיות) ושדדו אותו. לפי קלאסון, תאנדרס מת מהלם או מהתקף-לב, אם לא נרצח.
"אן.אם.אי" הרבה יותר צנוע מ"מלודי מייקר" ומוותר מראש על הקו הבלשי. לפי הגיליון האחרון של העיתון, תאנדרס מת ממנת-יתר של אדולן. "אן.אם.אי" גם נמנע מלשפוך על תאנדרס את האבחנה על הג'אנקי שבדיוק-הצליח-לצאת-מהחרא-אבל-איזה-מיסכן-פתאום-הוא-מת.
תאנדרס חי שנים ארוכות בתור זומבי. המוות תפס אותו בגיל 38, אחרי כ- 15 שנה של שימוש מסיבי בהירואין. לפני שנה הוא נכנס לעוד אחת מאותן גמילות, שוב ללא יותר מדי הצלחה. ההצלחה האחרונה של תאנדרס היתה סיבוב ההופעות היפני שערך לפני כמה חודשים עם להקתו, האודבולס. כל הכרטיסים נמכרו מראש. לניו-אורלינס הוא הגיע כדי לאתר נגני בלוז שיסכימו לשתף פעולה עם האודבולס.
את הניו-יורק-דולס, הלהקה הראשונה והמפורסמת ביותר שלו, הקים תאנדרס כשהיה בן תשע-עשרה. הרעיון היה רוקנ'רול בסיסי וחזק, משולב בביצועים מחודשים ללהיטי ריתם-אנד-בלוז. הגישה של הניו-יורק-דולס גראז'ית, התדמית היתה מעין גירסה חולנית של גלם-רוק. ההשפעה על להקות ניו-יורקיות אחרות היתה מכריעה. ההצלחה שלהם במועדון הטרום-פאנק הניו-יורקי, מאקס'ס-קנזאס-סיטי, פירסמה אותם גם באנגליה, לשם הם הגיעו ב-1972 כדי להשתתף בקונצרט צדקה בוומבלי. עם הגיעם לאנגליה, הלך המתופף בילי מורסיה בדרכם של מתופפי שנות השבעים ומת מיד ממנת-יתר של אלכוהול וסמים. שנה אחר-כך, עם מתופף אחר, הוציאו הניו-יורק-דולס את אלבום הבכורה שלהם.
ב-1975, אחרי אלבום נוסף ושיתוף פעולה עם מאלקולם מקלארן, שהכין את הקרקע לעלייתם של הסקס-פיסטולס, פרשו תאנדרס והמתופף החדש ג'רי נולאן מן הדולס והקימו את ההארטברייקרס. ההארטברייקרס ניגנו עם הסקס-פיסטולס, הקלאש והדאמד בסיור האנארכיה הבריטי, 1976. מאותו שלב הפך תאנדרס לדמות מוכרת ואהודה בחוגי הפאנק של לונדון וניו-יורק, וב-1977 פרש לקריירת סולו, ו"כל-כך לבד", אלבום הסולו הראשון והמוצלח שלו, שהכיל את הבלאדה המצמררת "אתה לא יכול לחבק זיכרון", היה הדבר המעניין האחרון שעשה.
בסוף שנות השבעים עלתה הבדידות הלונדונית על העצבים של תאנדרס, וכמויות ההירואין בוורידיו הגיעו לשיאים חדשים. מאז הוא הוציא אלבומים שענו לשמות כמו "טו מאץ' ג'אנקי ביזנס", ובהופעות שבהן הצליח לא להתמוטט הטיף לשימוש בהירואין וגם דיבר המון שטויות. לאחרונה החל תאנדרס לכתוב שירים רציניים יותר, שעסקו בפנאטיות דתית, בהומלסים ועוד, אבל לא הספיק להקליט באולפן אף אחד מהם. עכשיו הגיע תורם של הבוטלגרס, שאמורים למצוא את הסקיצות ולהוציא אותן על תקליט באיכות מחורבנת. סביר להניח שאף אחד לא ימחה, בהתחשב בעובדה שאפילו לתאנדרס לא ממש אכפת שה מת.
17/05/1991