אטרף;

פרגוד, שני 27.3, 21:30

"בחמש השנים האחרונות ישבתי בבית והקלטתי שירים שלי בטייפ ארבעה ערוצים, עם חברים שונים. ידעתי שאם אני יוצא עם החומר שלי, אני עושה את זה עם להקה, ולפני מספר חודשים התיישבתי על העניין עם חברי צליל-שכן, שעשו רוק עוד לפני הג'אז ורוצים לחזור לרוק כבד הרבה זמן. כלומר, לכל העניין יש רקע חזק של רוק", כך מבטיח רובנס (שם מלא), מלחין, תמלילן וסולן להקת אטרף, המוגדרת בכרזה שיצאה לקראת הופעתה בפרגוד, כ"רוק שפוי".

לפני חמש שנים הוציא רובנס די.ג'יי, "זה מה יש", קטע עם מסר פוליטי ששודר הרבה ברדיו ועשה קצת רעש. מאז הוא יוצר את החומר של אטרף. המפגש עם צליל-שכן נערך לפני מספר שנים בלימה, פרו, שם למד רובנס יחד עם הבסיסט ויקטור אזוז. המפגש השני היה כבר הרבה יותר מאוחר: "הבן שלי והבן של הגיטריסט, אהרוני בן-ארי, הם חברים טובים והולכים לאותו גן-ילדים, שם פגשתי את אהרוני והתחלנו לדבר על מוסיקה. מפגש גן-הילדים הוליד המשך מקצועי, כשהג'אזניקים מצליל-שכן (עם המתופף דורון רפאלי במקום אורן פריד) "...נכנסו לעניין עם המטענים שלהם, אבל טריים ומוכנים לעבוד על טקסטים ולחנים שלי". כך רובנס.

מה שיצא מכל זה הוא רוק עם נטיות לטיניות (יש קטעי סאלסה) ומעט יציאות ג'אזיות, המשרת טקסטים חריפים של רובנס, מעין המשך המחאה של "זה מה יש", כמו הקטע "יום בחייו", המספר את קורותיו של ליאוב, שוטף כלים ההולך לקנות סיגריות לאדון: "...אני בחור בריא, כבר שנתיים מתגלח/ אמרה לי השוטרת, אתה עובד עלי/ לא הספקתי את הפה לפתוח/ ויאללה לניידת ותפסיק להתחכם/ ובדרך קצת מכות/ לא יותר חזק מאבא/ אבל מה, יא חביבי, הכבוד.../ אני יש לי מזל, אותי אדון לא זרק/ והיום אחרי שנתיים כבר עובד בחומוס/ מעשן זמן ועברית עכשיו יותר טוב/ אוהב את מכבי, בצוואר מגן-דוד/ רוצה להיות כמוהם ולשבת בקופה/ מאחורה בכלים... יש לי כבר שני בני-דודים".

24/03/1989

חזרה לדף הבית