פוטנציאל

המימד-הרביעי, רידינג, פרגוד, 16.1

המימד הרביעי, להקה מוניציפאלית הקמה ומתפרקת בתדירות גבוהה במהלך החודשים האחרונים, פתחה את ערב הרוק בפרגוד בזעקות רמות ובפאזים אדירים מצדו של הסולן והגיטריסט שי לוי, ככשני חבריו מלווים אותו בגיטארה קלאסית ותופים. לוי הנ"ל, שלא הציג את עצמו אך מחה נגד כל תופעה הראויה ושאינה ראויה למחאה (כאמור, בצווחות אימים), הזכיר את ג'ו סטראמר בלי שכל, או ברוס ספרינגסטין בלי שרירים. לזכותו ייאמר, כי הוא ניחן ברעננות, מרץ אמיתי וישירות סימפאטית, על אף הגינונים הבין-כוכביים, שהתערבבו מפעם לפעם בהופעתו.

אחרי הכאסח של המימד, שהיו נחמדים ואפילו מצחיקים, עלתה לבמה להקה תל-אביבית, הלוקחת את עצמה ברצינות ומתהדרת בשם רידינג. ארבעת חברי הלהקה, עטויי מחלצות גל-חדש יאפיות למהדרין, פתחו את הופעתם בקטע אינסטרומנטאלי עתיר קלידים בוכיים וגיטארות צפצפניות, שהיווה רקע לכניסתה של אורית לור-און, הסולנית, אל אורות הזרקורים. לור-און לבשה דווקא ג'ינס פשוטים, אך מיד בהתחלה היא ניסתה להבהיר את זיקתה לסוזי ביללה זייפנית להחריד, שהאיצה ברגלי לקום ולברוח מן המקום. מתוך נאמנות למקצוע, התגברתי על הדחף העז ומיסמרתי רגלי לרצפה. פעולה שזכתה להערכה מצד הלהקה, שאכן השתפרה בהמשך. עופר שמואלי, הגיטריסט, יודע לנגן, ובמשך רוב ההופעה חיקה את רוברט סמית מהקיור בצורה לא רעה. גם המתופף, הפגין וירטואוזיות בסולו רועם, שהופיע לקראת הסיום. לור-און, לעומתם, המשיכה בשלה, ובמשך רוב הערב זימרה טקסטים טיפשיים על מחלות מין ונפש, כששחיוך סתמי מרוח על פניה ומוטיבים מזרחיים מפתליים מדי פעם את מותניה ומעניקים להופעתה סממנים אוואנגארדיים מובהקים. הקטעים בהם נעדרה מן הבמה והעמידה את המיקרופון לרשותו של שמואלי היו בדרך-כלל החזקים יותר, במיוחד קטע פרידה עצוב ואפלולי שבוצע בכאב אמיתי ועבר, למרות בינוניות הטקסט. אם להתחשב בעובדה, שרידינג קיימים בשטח ארבעה חודשים בלבד, הרי שהם עדיין לא אבודים. מה שבטוח זה שלור-און חייבת לקחת שיעורי שמיעה ופיתוח קול. תודה.

20/01/1989

חזרה לדף הבית