אקוואריום

אולטרא-ויוויד-סין, "ג'וי 1990-1967"; AD4 , יבוא (בית-התקליט)

קורט ראלסקה, האמריקאי-במקור שעומד מאחורי אולטרא-ויוויד-סין, עשה צעד קדימה והוציא תקליט מצויין (שלא לומר מרגש ויפהפה). יש לו, לראלסקה, קול מלטף, רגוע, חם ועצוב. הוא בחור מנומס מטבעו ואף פעם הוא לא צועק, להפך: הקול שלו זורם בתוך המוסיקה ומזרים חמצן, עד שהעיניים נעצמות מתענוג.

מתחשק לכתוב על שקית עירוי של פסיכדליית סיקסטיז עתירת דיליי, אבל זה קל מדי, לפעמים גם מופיע כינור שכמעט מזכיר קטעים דילניים, אבל אולטרא-דיוויד-סין זה לא נסיון שחזור נוסח לני קרביץ. החוש המלודי של ראלסקה הוא הכלי הראשי ליצירת האווירה המיוחדת והאינטימית השורה על האלבום. ראלסקה כותב שירים, והשירים נפלאים.

הנפלא מכולם הוא "Poison" , קטע פשוט עד כאב עם גיטארה רחוקה ועצבובית, שמתחיל שקט ומתעצם בהדרגה, מזכיר קצת את הביטלס ומהווה אקוואריום חמים ונוח לרומנטיקנים בנפשם. רציתי לבכות כשהורדתי מהפטיפון את "ג'וי 1990-1967" (בסוף התאפקתי).

08/06/1990

חזרה לדף הבית