הגודל קובע

מידנייט-אויל, "BLUE SKY MINING";
אן.אם.סי (בית-התקליט)

הדלקתי מדורה על השטיח וחשבתי (בירוק-אפור) על שדות חיטה ענקיים, על הרים שמזדקרים אל השמים, על האבוריג'ינים ההולכים וכלים, ועל אר.אי.אם . לפרקים צינן אותי משב אירי אוורירי ובומבאסטי נוסח יו-2, לפעמים תקפו אותי גיטארות אגרסיביות נוסח איט ושירה עוצמתית נוסח ניו-מודל-ארמי, ולעתים אף זרחו מעל לראשי יצירות אוריינטאליות קצרות ונהדרות, ללא נוסח ספציפי.

הטקסטים הצודקים של מידנייט-אויל האוסטרלים מפגרים למדי, בעיקר משום שהם טוחנים עניינים צודקים של זכויות-אדם ואיכות-סביבה באופן הכי שגרתי, עייף, פלקאטי ומשעמם שרק אפשר. אבל אפילו טקסטים מפגרים לא מסוגלים להרוס קטע שנשמע טוב בבסיסו, ורוב הקטעים של מידנייט-אויל נשמעים טוב - בבסיס וגם כמה קומות מעליו (ועל זה נאמר "מוסיקה שלוקחת למעלה"). בניגוד מוחלט למה שקורה בטקסטים, המלודיות של מידנייט-אויל הן תוצאה של אקספלוראציה מרשימה בנבכי מוסיקת המחאה העממית בפרט והרוק העכשווי בכלל.

אין כאן חידושים מפתיעים, אבל השילוב המצוין של חושך, אור, תמימות, כאסח פראי, מפוחית ידידותית ובומבאסטיות, בצירוף הגיטארות המעניינות והדמיון לאר.אי.אם, עושה את שלו. קניתי, יעני.

30/03/1990

חזרה לדף הבית