ואתם רוקדים

גרייס ג'ונס, "חיי אי" "GRACE JONES, "ISLAND LIFE
הד-ארצי

"חיי אי" הוא אלבום אוסף חדש של גרייס ג'ונס, המקליטה בחברת התקליטים איילנד (אי), ומכאן שמו. ג'ונס הג'מאיקאית, שהפכה לאלילת־מין בימי הזוהר של מועדון הדיסקו הניו־יורקי סטודיו־54, בו נהגה להופיע, שייכת לסוג האמנים, שהמאפיין החזק ביותר שלהם הוא האגו־טריפ, ממנו הם סובלים/נהנים. שיא האגו־טריפ הזה הגיע באלבום־האולפן האחרון של ג'ונס, "עבד לקצב", בו היא משבחת את עצמה ואף נהנית משבחים של אנשי בידור אחרים.

העניין סביב גרייס ג'ונס נוצר בגלל הפרובוקטיביות שלה, ולא בגלל המוסיקה שהיא מציעה. התדמית המינית המטושטשת שלה ("מרגישה כמו אשה, נראית כמו גבר"), הרמיזות לצריכת סמים בחברה הגבוהה ("עשה או תמות") וההצהרות המחורמנות והישירות ("אני צריכה גבר") עושות את שלהן. המוסיקה עצמה, בלי עיטורי יחסי-הציבור וחמוקיה המשומנים של ג'ונס, המופיעים על עטיפת האלבום, היא מוסיקת דיסקו, לעתים פשוטה וחסרת כל ייחוד.

הקטעים הטובים בתקליט מצדיקים את כתר מלכת הדיסקוטקים, שכבר הונח על ראשה מזמן. קטעים אלה הינם דווקא חידושים ללהיטים שבוצעו כבר בעבר. "חיים פרטיים", קטע רגאיי עם קצב טוב וקול עבה ואגרסיבי של גרייס ג'ונס, בוצע על־ידי הפריטנדרס ו"אהבה היא הסם", דיסקו־רוק חזק שיוצא מסתמיות הדיסקו הדביקה ומקפיץ את השירים המשועממים, בוצע בעבר על־ידי רוקסי־מיוזיק. הלהיט הדביק של ג'ונס, "ראיתי כבר את הפנים הללו", לא נעדר, כמובן, מן האלבום, ויש גם חיקוי משלה ללהיט זה, דווקא מוצלח, בשם "הולכת בגשם".

על הדיסקו של ג'ונס יש השפעות ממקצבים אחרים, פשוטים גם הם, כמו טאנגו, סאמבה קריבית ורוק בסיסי. הכל בהתאם למודל החיקוי המוסיקאלי. יש באלבום הרבה אופנה, טונות של תדמית וקצת קצב טוב. מוסיקה אין בו, ולכן הוא מומלץ למסיבות ריקודים.

04/04/1986

חזרה לדף הבית