זהירות! מחלה מידבקת

מאדונה, "כמו תפילה";
הד-ארצי

הדבר הראשון שנשר מתוך עטיפת אלבומה החדש של מאדונה אל כפות-ידי היה דף קטנטן עם "כמה עובדות על איידס". התעמקות בקומוניקאט הבהירה לי, שמאדונה "נרתמה למסע עולמי של האמנים, המרתיעים נגד מחלת האיידס".
"מרתיעים נגד" הוא, ללא ספק, חידוש לשוני מרענן, ולפיכך התיישבתי, כל-כולי מוכן לחידושים נוספים, להאזין לאלבום (ששמו, לבורים, עמי-הארצות וכאלה שהגיעו לאחרונה מאי בודד, הוא "כמו תפילה"). מהר מאוד רציתי לחזור אל שיעור המלחמה באיידס. שם לפחות אני לא צריך גם להקשיב.

מה לעשות, מאז ומתמיד תיעבתי אותה, את הפריחה הנחמדה הזו. אמנם היה לי קצת לא נעים כשקיבלתי את אלבומה הקודם. "True Blue", ונוכחתי לדעת כי הוא בעצם אלבום לא רע בכלל, אבל עכשיו הכל בסדר. אני יכול להמשיך לרדת עליה בשקט. "כמו תפילה" הוא אלבום משעמם ורדוד, למרות הדואט עם פרינס ולמרות העבודה הפסיכדלית, שהנ"ל עשה בקטע המסיים (גם על פרינס, אגב, אני לא מת). דווקא על התוצר הזה החליטה מאדונה להכריז כעל אלבום אוטוביוגראפי, שבו בא לידי ביטוי נסיון החיים שלה, ומשתקף צדם האפל של יחסיה עם שון פן ואחרים. אז אולי שון פן הוא בעל מסריח, אבל המוסיקה שאשתו עושה מסריחה הרבה יותר. וכדאי שכאן אסיים, משום שאיני רוצה להיגרר לניבול-פה של ממש.

07/04/1989

חזרה לדף הבית