חודר כליות

פיטר מרפי, "היסטריית אהבה"
"PETER MURPHY "LOVE HYSTERIA
סי.בי.אס

גם כשהרקע המוסיקאלי לא גאוני, מפיל הקול של פיטר מרפי את חומות הבטן וקורע באבחת לייזר אחת את הקרביים. בימיו בלהקת באוהאוס הושם דגש על הקול הזה, המכיל עשרות ויברציות מרתקות והמושך אליו את מירב תשומת הלב. באלבומי הסולו שלו, לעומת זאת, מנסה מרפי להישמע קצת פחות חד, נושאי השירים שלו הם הרבה יותר קומוניקטיביים וגם מעודנים יותר מאשר בימיו בלהקה, אבל התוצאה בהחלט טובה. קול כמו של מרפי, גם כשמורידים לו את הווליום ומטבילים אותו באמבטיית קלידים פעמוניים, נותר קול מצוין. מרפי פשוט מצליח באמצעות קולו להכניס בשירים תכנים שלא קיימים.

"היסטריית אהבה", אלבומו החדש של מרפי, מכיל קטעים קצביים, הנושאים אופי מסחרי למדי ומתאפיינים לרוב בשימוש מסיבי בקלידים. יש בלאדת אהבה עצובה, "השבועיים האחרונים שלי", בה מופיעים פסנתרים החוזרים על משפט אחד ומשתלבים בכלי-הקשה (המופיעים כאן גם הם בהמוניהם), פעמונים שונים ויבבות גיטארה. ויש להיטים כמו "עיני אינדיגו" ו"לאורך הלילה", שעליהם העדפתי לחלוף במהירות, למרות קולו של מרפי ולמרות השימוש היפה בגיטארות אקוסטיות ב"עיני אינדיגו".

הקטע המלהיב כאן הוא "Blind Sublime", שהוא גם הקטע הכבד של התקליט, בו חורקת הגיטארה מעודפי מרץ, והתופים לא מוסווים בכלי-הקשה למיניהם. מרפי נכנס לשיר, מדבר בקול נמוך-מאיים, עד שהוא מעלה את הווליום ומתחיל לשיר בליוויה של מקהלה אגרסיבית, המוסיפה עוד קצב. לקינוח נותן מרפי ביצוע חזק וטוב ל"פאן-טיים" של להקת סטוג'ס.

05/08/1988

חזרה לדף הבית